משה חי ואח' נ' היפו סנטר בע"מ ואח'

החלטה

הבקשה

1.לפניי בקשתם של התובעים בתביעה העיקרית והנתבעים 1 ו- 2 בתביעה שכנגד (להלן: "המבקשים"), להורות על חיובה של המשיבה, חברת היפו סנטר בע"מ, הנתבעת מס' 1 בתביעה העיקרית והתובעת שכנגד (להלן: "המשיבה"), בהפקדת ערובה כספית בסכום שלא יפחת מ- 50,000 ₪, ולחילופין להפקיד ערבות בנקאית אוטונומית, וזאת מכוח הסמכות הנתונה לבית המשפט על-פי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק החברות"), ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדה"א").

רקע

2.עסקינן בתביעה כספית על סך 220,530 ₪ שהוגשה ע"י המבקשים בגין נזקים אשר נטען, כי נגרמו להם עקב הפרת הסכם שכירות שנערך בין המבקשים לבין המשיבה וה"ה רונן בן שבו ויצחק שניידר, הנתבעים 2 ו- 3 בתביעה העיקרית (להלן: "הנתבעים 2 ו- 3"), ביחס למבנה מסחרי המכונה מרכז השקם 1 ברח' הרצל 5/7 בעפולה (להלן: "המושכר").

3.על-פי הנטען בכתב התביעה העיקרית המשיבה והנתבעים 2 ו- 3 הפרו הפרה יסודית את הסכם השכירות, בכך שפינו את המושכר באופן חד צדדי, בטרם הסתיימה תקופת השכירות המוסכמת ומבלי שקיבלו את הסכמת המבקשים לקיצור תקופת ההודעה המוקדמת הקבועה בהסכם.

4.המשיבה בתורה הגישה בד בבד עם הגשת כתב ההגנה בתיק העיקרי כתב תביעה שכנגד נגד המבקשים (הנתבעים שכנגד) בעילה כספית וחוזית על סך 361,879 ₪, בטענה כי המבקשים היסבו למשיבה נזקים כספיים ברי פיצוי עקב כישלונם של המבקשים להשיג אישור של מכבי אש (איגוד ערים אזור יזרעאל) שהיווה תנאי בלעדיו אין לקבלת רישיון לעסקה של המשיבה שהתנהל במושכר (להלן: "התביעה שכנגד"). עוד נטען בתביעה שכנגד, כי אי השגת האישור האמור מהווה הפרה יסודית להסכם השכירות שנכרת בין המבקשים לבין המשיבה.

טענות המבקשים בתמצית

5.המבקשים טוענים, כי המשיבה הינה חברה בע"מ, נטולת פעילות כלכלית, בעלת חובות לטובת רשם החברות, ריקה מכל תוכן וחסרת נכסים. בנסיבות אלה, טוענים המבקשים יקשה עליהם להיפרע ממנה הוצאות המשפט, במידה ותביעתה תידחה.

6.לביסוס הנטען, היפנו המבקשים לנטען בסעיף 15 לכתב התביעה שכנגד, אשר מצביע על אי יכולת כלכלית של המשיבה, לרבות לפירעונן של הוצאות משפט, אם תיפסקנה לחובת המשיבה. עוד היפנו המבקשים לטענות שהועלו בבקשה שהגישה המשיבה לצירוף חברת היפו תעשיות ושיווק בע"מ, שאיננה בעלת דין בתיק, כתובעת נוספת בתביעה שכנגד, אשר נדחתה, ובה הצהירה המשיבה על חדלות פירעונה ועל מצב כלכלי קשה שאינו מאפשר פעילות וניהול עסקיה.

7.טעם נוסף לבקשה נמצא לשיטת המבקשים בעובדה, כי המשיבה אינה משלמת את חובותיה לרשם החברות מאז שנת 2007, אשר מסתכמים בסך של 4,005 ₪. לאימות הנטען צירפו המבקשים תדפיס של רשם החברות (נספח א' לבקשה).

8.בבקשתם, מצביעים המבקשים על הרציונל העומד מאחורי תקנה 519 לתקנות סדה"א, והוא למנוע תביעות סרק ולהבטיח את הוצאות הנתבע, במיוחד כאשר סיכויי התביעה קלושים הם. המבקשים מפנים להלכה הפסוקה שנקבעה ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647 (1990); ובע"א 2877/92 סאלח עבד אלטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ , פ"ד מז (3) 846, 850, ולפיה כאשר התובעת הינה חברה בע"מ חל הכלל, כי יש לחייב אותה בהפקדת ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע וכי רק במקרים חריגים יינתן פטור מהפקדת ערובה כזו, כאשר מוכיחה החברה כי מתקיימים בעניינה "טעמים לסתור". לגישת המבקשים, בנסיבות המקרה שלפנינו לא הצליחה המשיבה להרים נטל זה.

9.בבקשתם לא התייחסו המבקשים כלל וכלל לסיכויי התביעה, למעט הטענה כי עסקינן בתביעת סרק. בתמיכה לבקשה צירפו המבקשים תצהיר ערוך ע"י מר יוסי משה חי, המבקש 1, בו הם חזרו על הדברים שהובאו לעיל.

10.בהצטרף כל אלה יחד, פונים המבקשים בבקשה לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה כאמור.

טענות המשיבה בתמצית

11.המשיבה מנגד הגישה תגובה במענה לבקשה וביקשה לדחות את הבקשה או לחלופין להפחית את סכום הערובה המבוקש. המשיבה הפנתה לסיכויי התביעה שכנגד וטענה, כי סיכוייה לזכות בתובענה שכנגד טובים הם, לעומת זאת סיכוייה של התביעה העיקרית קלושים הם וכי קיימת הסתברות טובה כי היא תזכה בהוצאות ההליך בתביעה העיקרית.

12.בהקשר זה ציינה המשיבה, כי אין בבקשה שום התייחסות לסיכויי ההצלחה של המבקשים בתובענה העיקרית או לסיכויי ההגנה שלהם מפני התביעה שכנגד.

13.המשיבה גורסת, כי הבקשה הוגשה בחוסר תום לב, ללא נימוק ענייני וכי סכום הערובה המבוקש הינו מופרז ואינו עולה בקנה אחד עם ההוצאות שצפוי שייפסקו לטובת המבקשים במידה והתביעה שכנגד תידחה.

14.עוד טוענת המשיבה, כי המבקשים נמנעו מהגשת בקשות לצווי עיקול זמניים שיבטיחו את הוצאותיהם במידה ותידחה התביעה שכנגד, ללמדך על רצינותה של הבקשה. המשיבה מוסיפה, כי היא שילמה את מלוא האגרה, שילמה עד כה הוצאות בגין ניהול ההליך כד כה בסך של 4,500 ₪ ונמנעה מהגשת בקשה למתן פטור מאגרה. לגישת המשיבה יש בכל אלה כדי להעיד על איתנותה הכלכלית.

15.המשיבה עומדת בתגובתה לבקשה על השיקולים השונים המחייבים להימנע מהטלת ערובה להוצאות. היא מציינת, כי על בית המשפט להפעיל את המנגנון של הטלת ערובה להוצאות הנתבע כמוצא אחרון ובנסיבות חריגות ונדירות בלבד בשל הפגיעה בזכות הקניין שהינה זכות יסוד.